חכמה — הבזק שקודם להבנה

יש רגע קודם שנחשבה מחשבה. הכול מכירים אותו: שלמותו של רעיון מגיעה, שלמה ובלתי נאמרת, ורק אחר כך מתחילה עבודת הפרישה למשפטים. הקבלה קוראת לרגע הזה חכמה.

משום שאין בה תוכן מנוסח, היא מתוארת כאין — אַיִן. החסידות עושה את הקישור מיד: הכוח הדומה ביותר לאלוקי הוא זה שעדיין לא נעשה דבר.

בקריאה בכיוון השני, אותו מבנה עצמו מתאר מפגש ולא רעיון. הרבה קודם שאוכל לומר מי אתה, אני יודע שאתה. ההבנה תבוא. ההכרה קודמת.

אין תנועתה הראשונה של התודעה אל אין סוף יכולה להיות הגדרה, שכן הגדרה כבר הייתה מתחמת אותו. היא יכולה להיות רק פנייה בלשון נוכח. משום כך פותחת התפילה היהודית בבָּרוּךְ אַתָּה ולא בתיאור.

לתת לתנועתו הראשונה של היום להיות פנייה ולא ניתוח. מודה אני נאמר קודם כל מחשבה, והוא נאמר אל מישהו.