אין סוף

תחנה 2 מתוך אחת עשרה

חׇכְמָה

חכמה — הבזק שקודם להבנה

קודם שאני מבין מה לפניי, אני מגלה שאינני לבד.

הניגוד המרכזי

אספקלריית חוה קדמונאה

הכיוון הקלאסי

  • הבזק המושג.

הכיוון של חוה קדמונאה

  • הבזק ההכרה.

הכיוון הקלאסיחכמה היא נקודת התובנה הזרעית: הרגע שבו שלם נוכח קודם שנפרש. היא קרויה אַיִן משום שאין בה חלקים להצביע עליהם — לא משום שהיא ריקה אלא משום שעדיין לא נעשתה דבר שאפשר לנסחו.

הכיוון של חוה קדמונאהאותו הבזק עצמו, בקריאה יחסית, אינו הגעת מושג אלא הגעת נוכחות. קודם התוכן, קודם הניתוח, קודם כל נשוא: ההכרה שיש כאן מישהו. המילה העברית להכרה זו אינה שם עצם. היא אַתָּה — אתה.

חכמה

מקור קלאסי

יש רגע קודם שנחשבה מחשבה. הכול מכירים אותו: שלמותו של רעיון מגיעה, שלמה ובלתי נאמרת, ורק אחר כך מתחילה עבודת הפרישה למשפטים. הקבלה קוראת לרגע הזה חכמה.

משום שאין בה תוכן מנוסח, היא מתוארת כאין — אַיִן. החסידות עושה את הקישור מיד: הכוח הדומה ביותר לאלוקי הוא זה שעדיין לא נעשה דבר.

בקריאה בכיוון השני, אותו מבנה עצמו מתאר מפגש ולא רעיון. הרבה קודם שאוכל לומר מי אתה, אני יודע שאתה. ההבנה תבוא. ההכרה קודמת.

קודם שאני מבין מה לפניי, אני מגלה שאינני לבד.

המשמעות לאין סוף

פיתוח חסידי

אין תנועתה הראשונה של התודעה אל אין סוף יכולה להיות הגדרה, שכן הגדרה כבר הייתה מתחמת אותו. היא יכולה להיות רק פנייה בלשון נוכח. משום כך פותחת התפילה היהודית בבָּרוּךְ אַתָּה ולא בתיאור.

עבודה

פיתוח חסידי

לתת לתנועתו הראשונה של היום להיות פנייה ולא ניתוח. מודה אני נאמר קודם כל מחשבה, והוא נאמר אל מישהו.

מקורחכמה כאין, והיחס שבין חכמה לביטול, הם נושאים מרכזיים בתניא ובמאמרי חב״ד.