בינה — הארמון ויושבו

בינה מיוחסת לאם ולרחם, והייחוס מבני ולא נוי: זהו הכוח שבו נישא דבר קטן ובלתי מובחן עד שיתפתח דיו לעמוד בעצמו.

משום כך אין הכיוון השני של תחנה זו רגשני. עשיית ההבנה ראויה למגורים היא מלאכה קשה. אפשר לגמרי לבנות ארמון רעיוני מפואר ולא להיכנס אליו אף פעם — לדעת הרבה על אודות הקב״ה ולא לעמוד לפניו מעולם.

הפסוק בדברים הוא ההוראה הקלאסית, וחב״ד קוראת אותו בפשטנות בלתי רגילה. הידיעה צריכה להיות מושבת אל הלב, ומכאן שמשם יצאה ושהיא הייתה רחוקה.

אין אין סוף ניתן להבנה, ואין בינה טוענת אחרת. מה שבינה בונה אינו מכל לאינסופי אלא מבנה ראוי למגורים שבתוכו יוכל שכל סופי לעמוד מול מה שעולה עליו.

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ — וידעת היום והשבות אל לבבך. הפסוק נוקב בשתי פעולות, והשנייה אינה רשות.