הנוכחות הנשארת

שְׁכִינָה נגזרת משָׁכַן, לשכון או לדור. אין זו מילה של כוח, של כבוד או של התנשאות. זו מילה של להישאר במקום.

הפסוק המצווה על המשכן אומר וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם — ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. כדאי לעמוד על הדקדוק: לא בתוכו, אלא בתוכם. הבניין הוא ההזדמנות; העם הוא המשכן.

זו אותה טענה עצמה שהאתר בונה אליה מראשיתו, נאמרת בלשון האדריכלות ולא בלשון ההשתלשלות.

חז״ל אומרים שבכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. אין האמירה מנחמת במובן הרגיל; אין היא אומרת שהגלות קוצרה, הומתקה או הוסברה.

היא אומרת שהנוכחות נמצאת במקום ההעלם. לא מתבוננת בו מרחוק, ולא ממתינה במקום אחר עד שיסתיים.

זהו הכיוון השני של נצח המופיע בהיסטוריה. ניצחון על ידי הישארות. ברית המוכחת לא בהצלה אלא בסירוב לעזוב.

מאמר תיקוני הזוהר לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ — לית אתר פנוי מיניה — מובא לעתים קרובות כנחמה. מדויק יותר לומר שהוא תוצאה מבנית.

אם אין לאין סוף גבול, אין מקום שמחוצה לו שבו יוכל דבר להיות. נוכחות בגלות אינה אפוא היתר מיוחד. זהו פירושה של אי־ההגבלה כשהיא מוחלת על רחוב מסוים ביום מסוים.