העלם לאורך ההיסטוריה

לשון התורה למצב זה היא הֶסְתֵּר פָּנִים, הסתרת הפנים. הביטוי מדויק ויש לקראו בקפידה.

פנים נסתרות אינן אדם נעדר. זו נוכחות שאי אפשר לקרוא את כיוונה. ההבחנה בין פָּנִים לאֲחוֹרַיִים — פנים ואחור — עוברת לאורך ספרות זו, ולעולם אינה מתארת מרחק. היא מתארת אם היחס קריא.

אין הגלות אפוא הפרק שבו הקב״ה נמצא במקום אחר. זהו הפרק שבו היחס ממשי ובלתי קריא בעת ובעונה אחת.

אין להשתמש בשום דבר מן התיאור הזה כדי לעשות את הסבל נוח יותר משהוא, והאתר מסרב לעשות כן.

הסבר מבני של ההעלם אינו הצדקה של המתרחש בתוכו. המקורות עצמם משמרים את המחאה — מזמורי התלונה, טענות הנביאים, סירובם של חז״ל ליישב כל שאלה — והשימור הזה הוא חלק מן המסורת ולא כישלונה.

הטענה הנטענת כאן צרה ויש לשמעה כצרה: אין ההעלם נטישה. אין זו טענה שההעלם אינו כואב, שהוא מגיע או שהוא מוסבר.

המסגרת המשמשת באתר זה קוראת את הגלות דרך דימוי של עיבור: תקופה של פנימיות, הסתר והתהוות איטית, שבה מה שמתפתח אינו נראה עדיין ואינו יכול עדיין לפעול.

זהו משל פרשני השייך למסגרת חוה קדמונאה, והוא מסומן ככזה בכל מקום שהוא מופיע בו. אין הוא נמצא בצורה זו במקורות הקלאסיים, ואין הוא נושא את סמכותם.

אף אין להשתמש בו כדי להמתיק את ההיסטוריה. משל שהיה עושה את הגלות לתכליתית במובן של נוחה היה שימוש לרעה בו. מה שהדימוי מציע הוא דרך להחזיק יחד העלם והמשכיות — לא יותר, והאתר אינו טוען לו יותר.