הוד — שירת המענה

כדאי לשים לב כמה מעט יש באמן. אין הוא מוסיף תוכן. אין הוא מקדם טענה. הוא אומר רק: מה שנאמר, אני מקבל, ואני עומד מאחוריו.

המסגרת קוראת בכך את המקרה המופתי של תנועת החזרה. שום דבר אינו נוצר בידי המקבל. הכול נענה בידי המקבל. והמעגל שהיה אחרת מונולוג נסגר.

השבח, בקריאה זו, אינו חנופה המכוונת מעלה. זהו קול הקבלה כשנעשתה מפורשת.

האור החוזר לובש כאן את צורתו הרגילה ביותר. אין האור שירד חוזר כאור אחר; הוא חוזר כקול האומר כן למה שקיבל.

לענות. אמן הוא מעשה החזרה השלם הקטן ביותר העומד לרשותנו, והוא עומד לרשותנו תמיד.